היום מצאתי אצטרובל.

היום מצאתי אצטרובל.
סתם אצטרובל.

לא משהו נדיר. לא משהו יקר. לא משהו שישנה את החיים...

ובכל זאת עצרתי להסתכל עליו.
הסתכלתי על המבנה שלו.
על הסימטריה.
על הדרך בה הטבע בנה משהו כל כך יפה.

וזה גרם לי לתהות כמה דברים כאלו עוברים לידנו בכל יום.

פרח שצמח בין שני סדקים במדרכה.

עץ ותיק שאף אחד כבר לא באמת מסתכל עליו.

שיחה קצרה עם אדם מבוגר שיש מאחוריו חיים שלמים.

שקיעה.
ריח של אדמה רטובה.

אנחנו מחפשים כל הזמן את הדבר הגדול הבא.
אבל חלק גדול מהחיים נמצא דווקא בדברים הקטנים.
אלה שלא קופצים לנו לעיניים. אלה שלא דורשים תשומת לב. אלה שפשוט נמצאים שם ומחכים שמישהו ישים לב.

אולי היכולת לראות את הדברים הקטנים היא לא רק עניין של תשומת לב.
אולי זו דרך לזכור שהחיים לא מורכבים רק מיעדים, משימות ותוצאות.

לפעמים הם מורכבים מאצטרובל אחד, ששכב על השביל וחיכה שמישהו ישים אליו לב.

תגובות מהקבוצה (3): ❤️ 3